החלטה בתיק דמ"ש 47271-07-10

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 22.6.11. המבקשת טוענת כי שילמה למשיבה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת כגון דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ופדיון חופשה, והיא מבקשת כי יעוכב תשלום פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. יובהר כי אין מדובר בסכומים שאינם שנויים במחלוקת, אלא בתשלומים שנפסקו בפסק הדין, לאחר שלא שולמו למשיבה בתום תקופת עבודתה. המבקשת טוענת כי טובים סיכוייה בערעור, וכי יקשה על המשיבה להחזיר את הסכומים, אם ישולמו לה.

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה, וחולקת על האמור בה לעניין סיכויי הערעור.

3.         כלל יסודי הוא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים ועיקרם בכך שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, ושהערכת הנזק היחסי שייגרם למערער-המבקש, ממתן הצו או אי נתינתו, גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה.

חשש בלבד, שמעלה המבקש, והמתבסס על מצבו הקשה של אדם מבחינה כלכלית או חוסר יציבות תעסוקתית - אין בהם בלבד - גם אם הוכחו - כדי לעכב ביצועו של פסק דין. (ראו רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19/11/2000; בש"א 8240/96 (ע"א 6626/96) איתן חנני נ' פקיד שומא חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405; עא 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומא תל-אביב 4 פ"ד נג(1) 187).

4.         בענייננו אין הצדקה לחרוג מן הכלל כי מי שזכה בדינו רשאי לממש את פסק הדין, ועצם הגשת ערעור לא תעכב זאת. המבקשת אמנם שילמה למשיבה חלק מן הרכיבים שנפסקו בפסק הדין, ואולם פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת הם הרכיב הגדול בפסק הדין, וכאמור אין הצדקה לעכב את תשלומם. מדובר בסכומים שאינם גדולים, ויש לדחות את טענת המבקשת כי אם ישולמו, קיים חשש כי המשיבה לא תוכל להחזירם אם יתקבל הערעור.

            לפיכך נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת.

ניתנה היום,  י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: